המעבר מהאזרחות לצבא

כחלק מסדרה של 4 פוסטים לקבוצת הורים בפייסבוק, שמח לשתף אתכם במחשבות שלי על הנושא.

כהורים, ילדינו מזמנים לנו לא מעט אתגרים לאורך החיים. החל מבריאות, דרך חינוך לא פורמלי ופורמלי, ועד להשתלבות חברתית ויצירת זוגיות. נראה שכל גיל ושלב מביא עימו אתגרים חדשים מבלי להפחית מהאתגרים הקודמים שעברנו בדרך.

אחד הנושאים שחוזרים על עצמם בעבודה עם הורים, ילדים ונוער, היא חובת הגיוס של נערים ונערות במדינת ישראל. אולי כי מדובר בנושא טעון בצורה טבעית כחלק מהמרקם הפוליטי-אידיאולוגי-חברתי שמתקיים במדינת ישראל, אך בעיני, הבולטות של נושא זה בחייהם של הורים וילדים קשור גם לעובדה שהשירות הצבאי מגלם שילוב של מגוון האתגרים שהובלנו את ילדינו דרכם עד היום - חינוך, ערכים, השתלבות חברתית, עמידה בלחצים, אינדיבידואליות, עצמאות ועוד.

תהיה הסיבה אשר תהיה, נראה שהמחשבה על שילוב ילדינו בצבא לעיתים מתחילה עוד מילדות ומתבטאת בדרכים שונות לאורך חייהם. בין אם אנו מודעים לכך או לא, אנו מעבירים לילדינו סיפור שלם של אמונות ותחושות לגבי השירות הצבאי - תיאורים על הניסיון שלנו עם המערכת הצבאית, טקסי יום עצמאות ויום הזיכרון, הם כולם חלק משגרת החיים במרבית המשפחות. ומי מאיתנו לא זוכר את המשפט "כשאת/ה תהיו גדולים כבר לא יהיה צבא"?

בעבודתי עם הורים, ילדים ונוער, אחת המשוכות הראשונות שאני נדרש לעבור עוסקת בשאלה: האם עצם עובדת פנייתם לטיפול וסיוע - ללא קשר לתוכן הסיוע או לתוצאות הטיפול - ישפיעו על המשך דרכם של ילדיהם, ובאופן ספציפי, אם יפנו לסיוע, האם הדבר יפגום בעתיד ילדיהם ובפרט באפשרויות השיבוץ במערכת הצבאית.

המחשבה להידרש לסוגית שילוב ילדינו במערכת הצבאית - לרבות המעבר מהאזרחות לצבא, ההשתלבות בשירות הסדיר והמשמעויות של כך לילדינו ולמשפחה בכלל, נולדה ממגוון רחב של מפגשים ודילמות שהגיעו מאנשי מקצוע ומפונים במסגרות הציבוריות והפרטיות. בהמשך, אתייחס הן לסוגיות שעולות באופן טבעי בכלל המשפחות, לסוגיות שעולות עבור אלו שבמהלך דרכם המשפחתית הסתייעו בגורמי בריאות הנפש ובמיוחד לאלו אשר מוצאים עצמם מתלבטים האם ילדיהם נדרשים לסיוע וחוששים לעשות זאת בשל דעות מוקדמות או מוטעות לגבי שילובם העתידי במסגרת שכזו. אשמח במהלך הדרך לקבל שאלות ומחשבות שיעלו בעת הקריאה ואנסה לתת גם להן מענה בהמשך.